מדרש פנחס · פרק ז׳, ל״ב

היה מזהיר מאוד שלא יהיה קפדן בביתו היה מזהיר מאוד על הכעס ואפי' על הקפדה שקורין פאנטאזיע היה מזהיר מאוד שלא יהי' קפדן בביתו והיה מזכיר דברי הזהר פ' ואתחנן ודברת בם ותדבר בם וכו' שהוא משמע לשון דבור מה שאינו כן תיבת ודברת משמע לשון הנהגה לאנהגא גרמיה ביה וכו' בשבתך בביתך לאנהגא גרמיה בביתאה באורח מישור ובאורח תיקונא דלהון אורחייהו מיניה ב"ב וכו' וכל עובדין וכו' והיה מקפיד אפי' על הניגון של דיבור אפי' בדרך שצריך לצוות לבני ביתו למחות בידם על איזה דבר שלא לומר בדרך כעס והקפדה רק בלשון רכה ובנחת והיה מזכיר מה שכתוב באגרת הרמב"ן לדבר בנחת כל דבריך לבני אדם ובכל עת ואגרת הזאת היה יקר מאוד וחשיב אצלו מאוד וראיתי בזמן אחד שהיה נושא ס' קטן שהיה נדפס בתוכו אגרת הנ"ל עמו לביהמ"ד בהליכתו להתפלל היה נושא אותו בכל יום וכמה ימים היה קורא בו קודם התפלה והיה אומר שהרמב"ן ז"ל הבטיח שבאותו יום שיקרא האדם האגרת הנ"ל יענוהו מן השמים בכל מה שישאל כמ"ש בסוף האגרת הנ"ל ומ"מ היה מלמד לאנשים שלפעמים צריך להטיל אימה על ב"ב כשרואה שאין משגיחין בו ואין נשמעים לדבריו צריך לומר שארפע דיבורים ובלבד שיזהר שלא יבוא שום כעס והקפדה בלבו ופעם אחד שמעתי שאמר כמדומה לר' משה שו"ב כשרוצה אדם להדריך בני ביתו בדרך הישר איך יכעיס עליהם שעי"ז ידריכם לטובה כיון שע"י הכעס הוא בעצמו מטמא א"ע וח"ו הוא מכניס עוד אותה טומאה בהם והיה אומר שכעס נמשך מגיאות כפירש"י על פסוק והאיש משה עניו מאוד וכו' שפל וסבלן שמכח שהיה עניו היה סובל את הכל שאירע לו. גם היה רגיל להזכיר מה שפירש"י על ויקצוף משה כיון שבא לכלל כעם בא לכלל טעות וגם היה רגיל להזכיר ס' הזהר פ' תצוה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דמי שהוא בכעס הוא בר נש דמריד במאריה ואסור לאתקרבא וכו' ודא איקרי טורף נפשו וכו' ולפעמים היה מזכיר פי' הראשית חכמה שעושה נפשו טריפה עיין שם בזהר והיה מסביר וכי אין הכעס דומה לשאר עבירה שאין מטמא אלא מלבר אבל הכעס מטמא מלגאו ומלבר דהאי אל זר שרי בגויה וצריך תחלה לחטט את הכל יפה מתוכו וכנ"ל ולבתר להשתדל וכו' ע"ש באורך גם היה רגיל להזכיר מה שכתוב בס' של הר' נחום בשם הר' חיים קאסיוור על מה דאיתא בגמ' רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו מהו בידו דאיתא בספרים כשהנשמה עולה למעלה בשעת שינה כותבת ביד כל העבירות שעשה ביום ע"כ וזה כשלא היה בכעס באותו יום אבל אם היה בכעס אין צריך לכתוב שאר העבירות רק עון הכעס ומדהא איתא בו וכו' וזה לא עלתה בידו לכתוב אלא רגזנותו שכעס וממילא כיון דהא ביה וכנ"ל גם היה מזכיר לשון ספר הישר לר' תם בענין הענוה וראיתי נעימותי' דאם זיסקייט דער פון ע"ש: