מדרש פנחס · פרק ו׳, ע״ג

בשם הרב מצאתי את שאהבה נפשי דאתי לידי מכ"ת אחד מחבירינו דברי קדשו של אדמו"ר מוהר"ר זצללה"ה ואמר לי שהוא העתיק מכתב ר' יעקב מבריווקא נ"י וז"ל הי' אצלי חיוב בכל שבת לדבר מהלימוד של מדות ופ"א אמר לא בכל עת יכולין לדבר מצד הנשמה אך צריכין אנחנו לדבר מהלימוד של המדות כמו שלומדין איזה לימוד ואחר כך פתח הש"י נתן לנו גוף ונשמה הגוף נוטה להבלי עוה"ז לדברים הנבזים והנמאסים והנשמה חושקת ומתאוה להשי"ת ולתורה ונתן לנו ג"כ יצה"ר ויצ"ט היצה"ר טורח ויגע שהנשמה תתאוה למה שהגוף נוטה ואמר בשם רבו בזה"ל פאר ברענטי נשמות וויא האלעוועשקיס ויצ"ט טורח ויגע שהגוף יעשה מה שהנשמה רצתה ואמר בשם הזוהר שמי שנזהר ממשהו חמץ בפסח כדין אתעביד גופו קודש ונשמתו קודש קדשים ואמר בשם רבו כי אפילו הגוף של בר ישראל עומד כנגד היצה"ר ובזה"ל אמר א יודישיר גוף שטעלט זיך אקעגין ויש ביצה"ר ארבע יסודות מצד הגוף ומצד היצ"ט ארבע יסודות מצד הנשמה שם הויה ב"ה וב"ש וכתוב למדו הרע תחילה ע"כ תחילה צריכין לדבר מד' יסודות שמצד הגוף יסוד האש ממנו נמשכת הגאוה כמו שאש נמשכת למעלה כך הוא נמשך למעלה דהיינו אני למדן, אני חסיד, אני עשיר, אני בעל מעלה, אני מנגן טוב, אני כותב טוב, אני יכול לרקוד, והיה חושב אחר כמה מן המעלות שבעל גאוה מעריך א"ע אני אני ואמר הכתוב אני הוא ולא אחר שלא ימצא בעצמו ערך כלל לומר אני בעל מעלה וכמ"ש בתומר דבורה ושיהיה בזוי ומאוס מאוד בעיניו והעדרו טוב ממציאותו כשיזכור גודל עונותיו וחיסרון בינתו וכו' ושמעתי ממנו כשאדם מרגיש בעצמו שנגבה לבבו יהיה כאסקופה הנדרסת ובזה"ל אמר אז אמענטש פילט אין זיך אז זיין הארץ ווערט אין איין תנועה קלה אויף גיהובין זאל ער ליגין אונטער דיא פיס וכמו שאיתא בס' אורחות צדיקים אפילו לא נתגאה אלא בלב נקרא תועבת ד' כל גבה לב ושמעתי ממנו עצה על גיאות שאמר כשאתה רואה שכנגדך שפל כנגדך האיך יכול אתה לגבה לבך כנגדו אם תראה שיש לך גאוה הרי אין אתה מקיים התורה כי התורה אמרה והוי שפל רוח בפני כל אדם וכשאין אתה מקיים התורה איך יש לך גיאות עוד אמר היצה"ר יכול להקל על האדם בכל המדות רק שיהיה לו גיאות איז ער זיינער מיט דיא ביינער ובכלל יסוד האש הוא הכעם כי הכעס אינו ענף רק אבי אבות הטומאה כמו הגיאות כי הכעס מטמא מלגיו ומלבר ועוקר הנשמה מכל וכל עס בלייבט ניט איין פאדין והיה מזהיר מאוד ע"ז אפי' על הקפדה שקורין פאנטיזייע ואמר על מי שהוא קפדן ומדבר דברים בהקפדה ער בילט וויא א הינד ענף מן הגאוה אהבת השררה והכבוד דהיינו שאינו יכול להיות לו גאוה כי הוא עני ואינו למדן ואין נותנים לו כבוד אבל הוא אוהב כבוד ורוצה שיתנו לו כבוד ענף השני מן הגאוה שנאה לזולתו מפני שהוא גדול ממנו דהיינו שאם לא יהיה חבירו גדול ממנו היו נותנים לו ג"כ מעט כבוד והוא ענף שני מן הגאוה כי נ"ל נמאס לו כבוד כצואה ממש. עוד אמר שביקש מרבו שינצל מן הגאות והפציר לו מאוד ע"ז וא"ל למוד זוהר וא"ל אני לומד זוהר וא"ל למוד הרבה זוהר ועוד אמר לי עצה על גאות זכור כמה רקיעים ברא הקב"ה וסופר כל צעדיך. פ"א הפציר לו מאוד וא"ל בלשון הזה איי רבי גאות ואמר לו רבו מה אתה רוצה על זה דהיינו מדות גיאות צריך אדם להתייגע על זה כל ימי חייו מחמת שגאות הוא לבוש השי"ת כאומר ד' מלך גאות לבש והשי"ת הוא אין סוף ומי שיש לו גאות הוא פוגם בלבוש של א"ס ע"כ אין סוף לעבודה זו והיא עבודה כל ימי חייו (ואני זוכר ממנו בהרז"ל בזה"ל א מענטש איז דרויף בשאפין גיווארין אז ווייל ער וועט לעבין זאל ער זיך ארום קוקין ער זאל בייא זיך ניט גרויס ווערין) וראינו אותו שהיה עושה כמה התפעלות אשר אין הדעת סובל בכדי לברוח מן הכבוד ואפי' בדבר מצוה כל מה שהיה יכול לברוח מן הכבוד היה עושה ופ"א הי' בעיר שטאויטש והי' שם ברית מילה בכ' בסיון וקודם שבא לעיר המתינו מעט עליו ועד שלא בא מלו את התינוק וכשבא לעיר שאל אם כבר מלו אם לא אמרו לו כבר מלו אמר יש לי הנאה מזה כי כתיב וברח מן הכבוד כל מה שיוכל משמע שיש עת שלא יכול לברוח מן הכבוד אבל אם יוכל לגמור בלעדו יברח מן הכבוד כל מה שיוכל כן שמעתי מפיו בעיר הנ"ל בעת הזאת והיה לו הנאה מזו שלא היו נותנין לו כבוד להמתין עליו יותר קצת יסוד הרוח ממללא דהיינו דיבורים לא טובים כי דיבורים אשר לא טובים נמשך מיסוד הרוח דהיינו שקרים לה"ר רכילות ליצנות שיחה בטילה עוד יש צרה אחת (דיא לייד) דהיינו לגלות שבחו לבריות והפליג מאוד בזה ואמר שהוא קוץ המכאוב הגדול ושמעתי ממנו שהי' אצל רבו ערך רבע שנה והביא מן הנסיעה הזאת שני דברים אשר הם עומדים ברומו של עולם ואמר כי כתוב בכתבי האר"י ז"ל שאדם שאינו מדבר ארבעים יום שורה עליו רוח הקודש והקשה ואם אינו מדבר רק ל"ח יום לא עשה ולא כלום והאיך אפשר לומר כן ואמר שאם אינו מדבר ל"ח יום שורה עליו קדושה כ"כ שאם אינו מדבר עוד ב' ימים שורה עליו רוח הקודש וכן עד"ז עד יום א' ואפילו שעה אחת שאינו מדבר הוא יותר מקורב אל הקדושה ואמר בשם רבו בזה"ל נמצא וואס מישמוסט ווייניגיר איז מען נענטיר צו דער קדושה. עוד שמעתי כשאדם רוצה לדבר איזה דבר ואינו מדבר מחמת שזכר שיש בו חשש איסור היא עבודה גדולה שאינו יודע בזה רק השי"ת בעצמו ואין המקטרגים יכולי' לגשת לזה. ב' שהביא מן הנסיעה הנ"ל על מה שדרז"ל יצו ד' אתך את הברכה באסמיך שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ואמר בזה"ל עס איז מיין ניט טייאיר נאר דאס וואס קיינער ווייסט ניט ע"כ והפליג מאוד בהיפוך דהיינו לגלות שבחו לבריות ר"ל עכ"מ והעתקתיו בעזהשי"ת כן אזכה לעשותו א"ס: