ספר הנ"ל סוף וישב מאמיני הקדמות היו בימים קדמונים מכבר מחמת עכירת הארץ משא"כ בדורות הללו אין יש אפיקורסים גמורים מחמת תאוות גשמיות כגון שרוצה להיות נואף ובגמ' כתוב שאסור ע"כ הוא מדבר על הגמרא וכן על הצדיקים אבל הוא אין אפקורסות גמורה והוא בכלל מה שכתב הרמב"ם בריש חלק מי שמאמין באלה העיקרים כולם אעפ"י שעבר עבירה מן העבירות מחמת תגבורת הטבע ה"ה בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו ואמר שהסכים עמו ר' יעקב שמעון זלה"ה בן הרז"ל:
מדרש פנחס · פרק ו׳, ס״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.