מהרש"א הללו בוכין והללו בוכין דקשה מה בוכין הצדיקים (והי' מקדים שלא יהיה שקר שאני אומר קצת בשינוי ממ"ש במהרש"א) שיהיה להם עוה"ב גדול שלא יוכל מלאך ושרף ליקרב אליהם דהא איירינן בצדיקים שאינן מכוונין להנאת עצמן אפילו מעט מן המעט רק לעשות נ"ר לאביהם שבשמים וכו' שהיה היצה"ר מפתה אותן והיו משברים אותו היו עושין נ"ר גדול' למעלה. כמ"ש בזוהר דא פולחנא דקב"ה יתיר כד האי יצה"ר כו' אבל כשישחוט השי"ת להיצה"ר אמת שלו יהיה טוב מאוד ויהיה נעלה ממלאך אבר וואס וועט דעם טאטין ארויס קומין וע"ז בוכין וראי' מפלטי בן ליש שהיה בוכה על שהלכה המצוה ממנו:
מדרש פנחס · פרק ו׳, נ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.