מדרש פנחס · פרק ו׳, ל״ו

ובהפך כשהיה מזדמן לו איזה כבוד מאיזה איש ומכ"ש מן רבים היה לו צער מזה והקפיד מאוד שלא להמתין עליו עם שמונה עשרה בקול רם עד שיגמור תפלתו כדרך החשובים והי' אומר עס פוילט ר"ל שיש לי צער מזה הכבוד כמעט כאילו חותכין בשרי וסיפר לי אדם א' מחברינו שהיה עמו אצל הרב ר' יעקב שמעון זללה"ה ודיבר בענין זה והתחיל רי"ש להקשות עליו מיא דארף זיך אבער פארט הערין קדושה ומיד התחיל להתחנן אליו טאטאניא לאזט מיך צרי שהיה ירא פן יצוה עליו לבטל מנהגו והי' אומר בהרז"ל איך האב פיינט אז מע טיט מיר כבוד אן אהוב את המוכיחך ושנא את המכבדך ע"כ בהרז"ל גם היה מזכיר מ"ש בליקוטי יקרים באיגרת ששלח ר' פייביש'ל לחבירו בענין ההשתוות שכ' בחו"ה כבר טעו רבים שסוברין ששוה אצלם השבח והגנות ומטיעין א"ע אלא צריך דווקא לאהוב את הגנות ולשנוא את השבח ע"ש לשונו וסיפר ר' שמחה נרו שהיה עמו והי' בעיר סקווירא שיש בה ר' צבי בן ר' אהרן נכד של הבעש"ט זללה"ה והלך אל ר' צבי הנ"ל ואח"כ בא הוא זלל"ה לאכסניא בפנים חולנית במראה געל ואמר רבש"ע וואס האט זיך מיר היינט גיטראפין איך זאל מוזין גיין פאר ר' הירשלן וסיפר שהיה בבית ר' צבי הנ"ל והי' ר"צ רוצה לילך לביהמ"ד לצורך מילה ונתן לו איזה כיבוד וקרא אותו לביהמ"ד וביציאתם מן הבית כיבדו ר' צבי לצאת תחילה ולא רצה עד שא"ל ר"צ הנ"ל הלא אני בעה"ב ואתה אורח ואורח יוצא בתחילה ואח"כ בבואם לביהמ"ד עמד ר"צ אצל הפתח לכבדו ליכנס תחילה ולא רצה וארך ההפצרה ביניהם ואמר אני הייתי עוד מסרב נגדו רק שהיה לי רחמנות עליו שאין לו כח לעמוד כ"כ והוכרחתי ליכנס תחילה ואח"כ אחר המילה נשתהא עוד ר"צ הנ"ל בביהמ"ד והוא ז"ל הקדים לצאת והרגיש ר"צ ואמר ר' רפאל ברח שהיה ירא שלא יצטרך לילך תחילה ועד"ז היה מצטער מאוד על הכבוד שקיבל עד שנשתנו פניו לירקון והיה הולך לבית כל המפורסמים הן בעירו הן בעירם והקביל פניהם באהבה ושלום וענוה וצדק ומי יוכל לספר ומכ"ש להעלות על הכתב מענין מדת השלום שלו והיה מזהיר מאוד שלא יהי' לאדם שום פירוד לבבות משום יהודי והיה מקפיד מאוד כשהלשינו לפניו על שום אדם והיה אומר על אותו אדם המלשין שהוא מנבח ככלב. ופ"א דברו מענין בעה"ב אחד שהעיז כנגדו וחר' לו מאוד על הדברים וזכרנו לשונו הק' זייא וועלין מאכין א פירוד צווישין מיר אין צווישין שמואל'ן (כאילו היה בערכו) והיה רגיל להזהיר כשאדם רואה שחבירו שונאו צריך הוא לאהבו ביותר והטעם כי כללות ישראל הם מרכבה להקדושה וכשהם באהבה ואחדות שורה עליהם השכינה וכל הקדושה וכשיש ח"ו איזה פירוד נעשה פרצה למקום פנוי (ז"ל ווערט אבלייז) ונופל קדושה ח"ו בקליפות וואם אמורא. לכך כשאחד רואה שחבירו מחרחק צריך לאהבו ולהתקרב אליו ביותר לסתור הפרצה הנ"ל וסיפר לו שבקיץ האחרון לפני הסתלקותו בקריוואזר אמר שצריך להניח כל המצות בשביל שלא יהי' פירוד לבבות משום יהודי: