מדרש פנחס · פרק ה׳, ח׳

טען והמליץ יושר בעד ישראל שהגלות נתארך ורבו הצרות וכ"ז שלא קיימו ישראל את התורה ואמר מי הכריח להקב"ה ליתן לנו התורה וסוף כל סוף ידע שלא יקיימוה ואע"פ שבשעת מעשה קבלו היהודים עליהם אין אנו ראוי' לעונש אח"כ אם לא יקיימוה ואין הקב"ה בא בטרוני' וכו' ואח"כ השיב שהקב"ה הוא הצדיק שמאחר שנתן לנו התורה ויש בה שכר ועונש וכל מה שבעולמות עליונים ותחתונים הכל בתורה ונמצא שאין הקב"ה מעניש רק התורה בעצמה. ולענין ידיעה ובחירה כבר כתב הרמב"ם וגם הזהיר שלא להקשות וכנ"ל השי"ת אין חקר לתבונתו. וזה הפירוש כתבו לכם את השירה הזאת לעד וכי מי שמע שהשירה הוא עדות רק האמת שכל מה שהיה בעולם ושיהיה עד תכלית נכתב בשירה הזאת כמו שהמעשה ברמב"ן ששאל אותו פופס שיגיד לו שמו בפרשת האזינו והוא היה מומר ואמר לו שהוא בפסוק אמרתי וגו' באות הנ"ל ונמצא שכל הדברים כתובים ומרומזים בשורה הזאת וזהו שפיר עדות נאמנה: