מדרש פנחס · פרק ה׳, ל״ג

י"ט ברכות שבשמונה עשרה דחול הם כנגד אברהם יצחק ויעקב ושרה ורבקה רחל ולאה ונגד י"ב שבטים ובשבת (איין העכירין עולם) אינו רק נגד אברהם יצחק ויעקב וארבע אמהות ובר"ה הם ט' נגד בלהה וזלפה ג"כ. התורה הוא סם חיים וכו' ומימינים ומשמילים מימיני' הוא סם החיים וכו' וזהו במדבר הזה יתמ"ו ושם ימותו וכנ"ל באותן דברים עצמם וזהו פירוש שנים שאכלו פסחיהן א' אכל לשם מצוה יצא וא' אכל לשם אכילה גסה הרי מתחייב בנפשו ולא יצא כי אכילה הוא לשון זיווג כמו כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ופסח הוא פ"ה ס"ח וזה שלומד ומתפלל לשמה יצא וזה שמתפלל אותן רק שהם שלא לשמה וזה לשם אכילה גסה לשם גסות כי יש זיווגים בפה כי הא"ב הוא פב"ב ומחמת שמקשה קושיות בגמרא ומתרצים הוא מחזיר האותיות פב"פ וכן בתפילה כשמתפלל בכוונה הוא מחזיר האותיות פב"פ ונעשה הולדה ונעשה הכל ברגע א' עיבור ויניקה ומוחין כ' בא למעלה מהזמן כמו החלום שחלם לו מה שנעשה ברבע השנה ובאמת הוא ברגע אחד רק שבחלום האדם למעלה מהזמן ומכ"ש בתורה ובתפלה יכול להיות ברגע אחד. ולכך הולכין להקביל פני רבו ברגל כי ביו"ט בא לכלל פנים וכשבא אצל רבו נעשה פב"פ וכנ"ל. וזה שאמר ר' חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי וכנ"ל א"כ מה היה צורך להתפלל רק הפירוש שגורה כמו בסנהדרין היו יושבין כחצי גורן עגולה כדי שיהי' פב"פ וזה אם שגורה וכנ"ל אז אני יכול להחזיר וכנ"ל. וזהו שמתפללין על החולה כי החולה מחמת שאין לו מקיפין וכשהחולה הוא במחשבתו וכנ"ל אזי אני ממשיך עליו המקיפים והאי עלמא לבי הלולא דמי. כי בקרבנות ופסוקי דזמר' הוא כמו כלי זמר ואח"כ ק"ש הוא יחוד ואח"כ מסמיך גאולה לתפלה כי כשמתפללין נעשה יחוד וכנ"ל כי גאולה הוא יסוד ותפילה הוא מלכות וכנ"ל והשאר שכחתי: