אמר איתא בזוהר כד עידן דצלותא דמנחה רעוו' דרעווין אשתכח כי אמירת עשרת הדברות היה בשבת וזו שאמר בגמרא שהלכו אחוריהם ג' מיל כי מדאורייתא תחום שבת ג' מיל ואמר בגמרא בכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וקשה כי בדיבור ראשון נתמלא כל העולם והיכן היו שאר הדברות אלא שפתח הקב"ה פתח של ג"ע ונכנס לשם ואמר הדברות ראשונים נכנסו ואחרי' נשארו כאן ואותן אחרי' היה בשעת מנחה ואמר בשמים הם רעוו' כי כשאדם כועס ומריח בשמים (וועט אים דער כעס אפגעהן) וזו רעוו' והא ראיה בסוף עשרת הדברות מסיים וכל אשר לרעך:
מדרש פנחס · פרק ד׳, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.