האריך בענין שם שדי שיש די באלהותו לכל בריה דהיינו שבאלהות עצמות יש די לכל בריה וא"צ לשום דבר בעולם כלל וכלל והבן זה היטב והקפיד מאוד ומאוד על ההולכים להתרפאות מן הקדר ומן העכו"ם וכ"פ שמעתי ממנו שהיה מקפיד מאוד על הנ"ל אפילו ליקח עשבים מן העכו"ם ואפילו מן הנשים כי הוא מלא כשפים. ואמר שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שהוא מזיק לבניהם ולבעליהם ופ"א אמר המבלי אין אלקים בישראל וגו' וגם אמר שא"א שיעשו שום רפואה כלל ושמעתי בשמו שכך הוא דרך רפואתם שמכניסים באדם ח"ו טומאה גדולה ומחמת זה בורחת החולשה או הטומאה אחרת רח"ל ואח"כ מתגברת ח"ו עד למאוד הרחמן יצילנו ופ"א שהנשים שמקבלים רפואות מן הנ"ל שפניהם משתנות לפי ראות עיני:
מדרש פנחס · פרק ג׳, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.