מדרש פנחס · פרק ג׳, כ׳

בהגדת פסח שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם והקשה כפל הדברים שכבר אמר לעיל ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים וכו' אנו ובנינו וכו' ותירץ עפ"י גמרא דמגילה (ד' י"ז ע"ב) ומה ראו לומר גאולה בשבועות וכו' אתחלתא דגאולה הוא ופירש"י ואע"פ דהאי גאולה לאו גאולה דגלות הוא אלא שיגאלו מן הצרות הבאות עלינו תמיד וכנ"ל אפ"ה כיון דשם גאולה עלה קבעוה בשבועות ע"ש פי' כיון שכל הגאולות מן הצרות הם הכל בחי' גאולה העתידה והבן היטב [ועפ"י פירש"י הנ"ל אמר ששיבוש הוא אותן האומרים בתפלה וגאלנו גאולה שלימה כי לא קאי על הגאולה העתידה רק מן הצרות וכו'], וז"ש כאן שלא את אבותינו וכו' אלא וכו' גאל עמהם שכל הגאולות הם נלקחים והיו נכללים בכלל גאולת מצרים והבן היטב ואח"כ הנאהו מאוד שאחר כל דברי תורה שאמר בתחילה אמר בסוף ד"ת בנגלה כי בחי' נגלה הוא בחי' מט"ט כמ"ש בגמ' דבר קטן הויות וכו' ובחי' מט"ט נק' הויות ה"קטן ובפסח נכנסים תחילה מוחין דגדלות ואח"כ וכו' מוחין דקטנות ע"ש בכוונת פסח: