המנהג כשמסירין התוגר ממלכותו ומשלחים אותו למקום הידוע נותנין ומעמידין לפניו כל המשמשין והעבדים שהיו לו בעת מלכותו רק שהם כולם אלמים וכשהאדם אינו עושה ח"ו המצות כתיקונן ומכל מצוה נברא מלאך והם מלאכי' אלמים לפעמי' והוא חרפה ובוז גדול שיושב בג"ע ולפניו משמשין אלמים או לפעמים מלאך א' בלא יד או בלא רגל וכדומה ואין תקנה לזה רק כשמוסר נפשו להשי"ת באמת אז עי"ז הוא עליית השכינה ואז נתקנים ג"כ כל המלאכים הנ"ל ודבר זה אי אפשר להבינכם כי הוא אינו רק כשימסור נפשו להשי"ת באמת אז עי"ז הוא עליית השכינה ואז נתקיים ג"כ כל המלאכים הנ"ל ודבר זה אי אפשר להבינכם כי הוא אינו רק מחשבה אמיתית (ז"ל איין ערונצטיר מיין) וריב"ש סמוך לסילוקו מן העולם הי' לו לחיות עוד ב' שעות ואמר להשי"ת אני נותן לך במתנה אלו הב' שעות והוא מסירת נפש אמיתי והאריך בדבר הנ"ל:
מדרש פנחס · פרק ג׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.