כשעושה אדם מצוה דאורייתא כמו הנחת תפילין וכדומה ואומר בשם כל ישראל הוא מעלה את כל העולם לשרשו כי כל העולם הוא הקב"ה בעצמו כמ"ש כהדין קמצא דלבושא מניה וביה נמצא מבטל את כל העולם ממציאותו אך מה שאנו רואין שהעולם עומד הוא כי החיות רצוא ושוב ומתחדש העולם בחיות חדש' וכשיש לו איזה שונא והוא אינו עולה עמו נופל למטה ויש לו מפלה גם בעניני עוה"ז רק שלא יכוין ח"ו לזה והבן זה הסוד הגדול:
מדרש פנחס · פרק ב׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.