שמעתי בשמו שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש והקשה שהיה צריך לומר זה הפסוק במוצ"ש ולא בערב שבת וגם מה שמזמרין אותו בניגון נאה וכו' וביאר כי מי שהוא חולה לגמרי אינו מרגיש בשום כאב כי אין לו אבר א' בריא שאותו אבר ירגיש את הכאב. אבל האדם הבריא ואבר א' כואב לו כל האיברים מרגישים בכאב האבר המיוחד וכדומה. והאדם כל ימות החול הוא חולה כל איברי נפשו ואינו מרגיש כלל מטעם הנ"ל ובשבת שמתחיל קצת להתרפא אזי הוא מרגיש בכאב גודל כובד חולי נפשו. וזהו כיון ששבת שמרגיש קדושת שבת וי אבדה נפש שיודע ומרגיש מכאוביו וחליו:
מדרש פנחס · פרק ב׳, נ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.