בט"ז או"ח סי' תכ"ב ס"א דמיירי שידוע לו וכו' סמוך למקום הזכרה וכו' בזה אנו אומרים שמסתמא לא שפת ממחשבתו בשעת התפלה ע"ש הוא ע"ד האמת כי כשאדם נוסע בדרך כל מה שעושה באיזה מקום כשנוסע פעם אחר אפילו אחר כמה שנים הוא נזכר מה שעשה באותו מקום והוא מחמת שנשאר שם רשומו וכן כאן כיון שנתגלף במחשבתו שיזכיר בוודאי לא ישכח:
מדרש פנחס · פרק ב׳, מ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Biłgoraj, 1930
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מדרש פנחס, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.