מדרש פנחס · פרק ב׳, ג׳

האריך בענין חכמת הדקדוק ושאר חכמות שהמה טובים לאדם ללמוד בימי ילדותו אבל אח"כ וכו' ואמר על עצמו שהוא אין לו חיות ותענוג אפי' בלימוד הגמרא כמו מן הזוהר ותיקונים, ופ"א שמעתי ממנו בזה"ל אבל אדם שעומדים עליו עולמות אין לו להתעסק וכו' וגם אמר לאיש א' שמחמת שלמד הרבה בחכמה הנ"ל הוא עני כמ"ש דקדוקי עניות והבן. אבל בכללות נעשה זה מרכבה לזה ד"מ כי הילד אינו אוהב כ"א מיני פירות ומאכלי חלב ואינו אוכל כלל בשר ושאר מאכלים טובים והוא סיבה שיכול להתגדל כ"א היו נותנים לו בילדותו תיכף מאכלים טובים הי' נחלש כי לא הי' לו הנאה מהמאכלים כן הוא בענין החכמות הנ"ל והבן ומחמת זה שלמד בילדותו כל מיני חכמות יש לו החחברות עם בני העולם להעלותם בימי גדלותו ועי' בס' חסד לאברהם כי אורייתא הוא תלמוד בבלי וחכמתא הוא ס' הזוהר ותיקונים ע"כ ויש ג"כ חכמתא סתימאה דהיינו שא"א לגלות בפני ב"א וביאר דבריו כי צריך להיות לאדם הרבה יראת שמים עד שהוא משיג דבר חכמה ואם הוא מגלה אותו לפני ב"א אזי מסתלק הקב"ה מן החכמה הנ"ל ונשאר בלי חיות כמ"ש בתיקונים וכד אנת תסתלק מנייהו וכו' כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא והבן כי אפי' שמות הקדושים כשהקב"ה מסתלק מהם אשתארו וכו' נמצא שהוא דבר חכמה (ז"ל עס איז גלייך) רק שהוא בלי חיות ולפעמים האדם משיג בחכמות מלאך וכשהוא מתגלה לפני ב"א אזי נשאר המלאך מת בלי חיות כלל ע"כ. ואח"כ פ"א שמעתי ממנו כי יש נוסחאות בת"ז עלמין סתימין דאתגלין ועלמין סתימין דלא אתגלין כי יש חכמתא סתימאה שאין לגלות אותו כלל כי אם מגלה אותו אזי מסתלק הקב"ה ממנו והטעם כי אם היה אפשר לומר בדחילו ורחימו אמיתי לא היה מסתלק הקב"ה אך א"א אך כשאדם עובד את הש"י (עם הדבר חכמה שהשיג) עד משך חצי שנה נמצא שהוא מכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות יש בדבר הנ"ל כח כ"כ עד שאפי' מגלה אותו אין הקב"ה מסתלק ממנו והבן זה מאוד ומאוד: