מדרש פנחס · פרק א׳, ה׳

איתא בתיקונים נשמתין דמתתרכין בתר קוב"ה ושכינתיה ע"כ כי צריך להשגיח בעין שכלו איך ובאיזה מדה הקדוש ב"ה מסתתר דהיינו בר"ה שהקב"ה נק' מלך והוא דין שהוא בסוד הקטנות צריך להתענות קודם ר"ה ובעשי"ת ולבכות שהוא ג"כ בסוד הנ"ל כי הקטן דרכו לבכות ובט"ב שאז היא בסוד נקודה לכך צריך להתאבל כי האדם ההולך אחר הקב"ה כנ"ל ובמקום שהקב"ה ושכינתיה שם נשמר ג"כ האדם שם מכל מקריים וכו' וראיתי כמה בנ"א שהם בשחוק בימים ההם ולא עלתה להם לטובה. ופעם א' בי"ט של חג הסוכות אמר אלי כי כעת היא התפשטות החסדים שצריך להמשיך אותם והוא ע"י כו' וכל הנ"ל הוא לפי הזמן אך איתא בזוהר אחרי (דף נ"ח) ת"ח כו' זמנין אית ביומי דדינין תליין ומשתכחין אפי' בשעתי' עיי"ש. וע"ז צריך עינא פקיחא (ז"ל דאס איז איין מלאכה):