מדרש פנחס · פרק א׳, כ״ב

כל העולם הוא בסוד בחי' צורת אדם כי ישראל הם הראש כי הם בסוד המוח וגם אין בכל האומות הרבה דיבורים (להמתיק ולפרש הדברים) כמו בישראל והאומות הם בבחי' ידים לכך הם בעלי מלאכות והבהמות הם בבחי' רגלים כי כל העשית הבהמות הוא ברגלים ונתפשט הדבר עד שהגיע לבחי' שרצים שאין דרכם לילך כלל רק לרוץ כן הוא בכללות העולם ובפרטות אדם א' כי התינוק הוא בסוד רגלים ולכך כשמתחיל התינוק לילך אינו הולך כדרך בני האדם או עומד או רץ ואח"כ כשגדל יותר הוא עושה מלאכה בידים לא ינוח (אפילו בני שמעון שהוא מופלג בתורה ועוסק הכל במלאכות) וכשיגיע האדם לימי הזקנה אזי אין לו תענוג אפילו מדבורים רק משתיקה וז"ש באד"ר סבא תדעו סתום ושקוט וכנ"ל וכשאדם הוא בימי בחרותו אז גובר בו רתיחת הטבע הן למלחמה וכו' ובימי זקנותו נחה בו רתיחת הטבע לכך הלוים מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה כי נחה בו רתיחת הטבע ולכך ג"כ נראה הקב"ה בים כבחור כגבור מלחמה והוא בחי' מט"ט ולכך איתא בגמ' גבי אלכסנדר שירד והשתחוה לפני ר"ש כה"ג ואמר דמות דיוקנו של זה מנצחת וכו' כי מט"ט הוא כ"ג והשי"ת לאיזה סיבה רצה להגביר את אלכסנדר מוקדן וראה דמות בחי' מט"ט מנצחת לפניו וע"כ בחנוכה שהוא בחי' אחת מבחי' מט"ט (כמ"ש בזוהר איהו חנוך ואיהי חנוכה) גברו בו כה"ג של בית חשמונאי ובימי שלמה הע"ה שהיה בבחי' גדלות גדול שמלך על העליונים וכו' כמ"ש וישב שלמה על כסא ה' והיה שלום גדול בימיו וירבעם שהיה מדרגה פחותה ממנו ובימיו היתה מריבה כמ"ש ירבעם ירב עם ע"כ ואחר כך אמר ראיתם דבר חידוש שהתחלתי מבחי' אדם וסיימתי בירבעם כי גם ספר הקדוש עץ החיים הוא עד"ז מתחיל מאדם קדמון ומסיים בשער הקליפות אח"כ אמר כי בכל הדבר יש בחי' א"ק לכך כשאומרים לאדם בשורה לא טובה ח"ו יחליט במחשבתו ויאמר תיכף שאינו כן או יאמר לא תחרדו כלל ואפי' כששומע על חבירו וכו' ונמצא שאין בדבר הזה בחי' א"ק ואינו בא אח"כ לידי השתלשלות ונתבטל: