מדרש פנחס · פרק א׳, ב׳

בענין הסליחות שבתחילה אומרים פסוקים של שבח כי איתא בגמרא לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל והוא יחוד הוי"ה אדנ"י כי תפילה הוא מלכות וכו' ולכך אומרים תחלה שבחו של מקום ואח"כ מתפללים הסליחות והיחוד צריך להיות ע"י מסירת נפש לכך נופלים על פניהם אחר הסליחות כמו בכוונת נפילת אפיים שבתפלת ש"ע ואח"כ מתחילין מתתא לעילא לכך אומר בלשון תרגום מחי ומסי וכו' כי נפילת אפיים הוא מסירת נפש למיתה ממש. ותרגו"ם הוא בגימטריא תרדמ"ה שהוא א' מס' וכו' ואח"כ באים לעולם המלאכים ואומרים בלשון הקודש מכניסי רחמים כי מלאכי השרת אינם נזקקים וכו' ואחר כך חוזרים ואומרים בל' תרגום מרן דבשמיא (ועיין בכוונת נ"א היטב) (הע' מכתבי מהר"ש והוא רחים ארוך בסוד א"א הסליחות כמו השבחים והתפלות ונ"א ודורמיטא ועולם המלאכים ועולם העשי' בסוד עבד וכו' ולכך אומרים כעבדא דמתחנן וכו' ע"כ) ופ"א שמעתי ממנו בענין הסליחות כי איתא בפרדס בשער הכינוים כי סליחה הוא בת"ת ע"כ ותפלה הוא במלכות ויתוד ת"ת ומ"ל הוא על ידי סוד ואיתא בתיקונים תיקון י"ג תשיעאה ברנה כו' כי רנה הוא בצדיק ע"ש וע"כ אומרים תחלה סליחות שהוא בת"ת ואחר כך אומרים פזמון שהוא רנה ואח"כ אל רחום שהוא תפלה ועוד הראה לנו בכל הסליחות שהפסוקים שקודם הסליחות כוללים כל התפלה שבסליחות וגם יש הרבה סליחות שבכל סוגר וסוגר מסיים בפסוק של תורה והוא כולל גם כן כל הנאמר בפרטות ואמר כי נאמר בסליחה המתחלת שלש עשרה מדות כו' צרו"פה אמר"תיך לחלות ע"ל ע"ם אל"ה ע"כ כי התורה עצמה מתפללת על ישראל וע"כ כללו כל הבקשות בהפסוקים של תורה והבן. וגם הראה לנו כמה סליחות שאחר סיום הא"ב הוא סימן זבדיה ומהם הרבה בער"ה ובעשרת ימי תשובה כי הוא מלאך הממונה על החיים כנז' בכוונות ר"ח ואנחנו מתפללין על החיים. ואמר כי הוא דבר פלא מאוד: