מבוא השערים · פרק ט׳, כ״ט

והוא הענין, יש מלאך יצר טוב ויש גם מלאך יצה״ר כנודע, ושניהם כשבאים לפעל באיש להטותו לטוב או ח״ו לרע, ע״י אמצעות אברי האיש, כחותיו, הרגשותיו ומחשבותיו שהם משתמשים ומתלבשים בהם, הם פועלים, היצ״ט המפתה את האיש למצוה למשל לאכול מצה, אינו מושיט ביד שלו את המצה לתוך פיו של האדם, רק ביד האדם הוא מתלבש ומשמש, אותה הוא מניע ובה לוקח את המצה אל פיו, אף היצה״ר כשבא ח״ו להחטיאו למאכלות אסורות ככה עושה. ואם לא הי׳ לו להאיש יד באותה שעה או שפיו הי׳ סתום וחולה, לא הי׳ יכול היצ״ט לבצע את מעשיו באכילה של מצוה ולא היצה״ר בעבירה ר״ל.