מבוא השערים · פרק ח׳, ט׳

כה עברו יומים קודם השבת וכבר ראה החסיד שנהפך הוא לאיש אחר, בתשובותיו אשר ישוב לד׳, יקל לנפשו להשתפך במרירותה, ובהתרוממותו יקל לה להתעלה ובד׳ לשמוח. והלואי יהי׳ בביתו כמו שהוא עתה גם קודם השבת. אבל בהתקרב השבת, אז בהתפילות, בהקידוש של הרבי ובשלחנות הטהורות אשר נוהג, הרגיש בפועל ממש איך רבו דחה את עוה״ז, ותחתם את עולמות העליונים הוריד להם, ובפרט כשפתח הרבי בדברי תורה הרגי שו כולם, כי בוקע הוא רקיעים ואת התורה מוריד להם מאצילות לבריאה, ומבריאה ליצירה ומשם לעשי׳. הן נראים הדברים שאומר, לכאורה, פשוטים כמו בעולם עשי׳, אבל מי שלב מבין לו ראה איך כל עולמות העליונים בה נמצאים. והדיבור בעצמו של רבם, באיזה אופן אמר להם התורה, בחוש ראו שנמצא הוא אז במרום, ומשם דיבר אליהם את דבר ד׳.