ולמה באמת לא יתנו לב להבין זאת, אחת מסבבת את השנית, כיון שבטלו הקעסט, לכן מדרגת האברכים החסידים ירדה, וכיון שאין אברך החסיד המצוין שהוא יסוד החסידות מצוי ולא נראה, לכן לא יראו האבות הכרח ליגע את עצמם כ״כ להאכילו הקעסט, כי באם ראו את האברך החסיד עכ״פ מעט מכעין אשר הי׳ מלפנים, מובדל ומרומם משאר חבריו אף מן הבני תורה, שקידת עבודתו, תורתו בנגלה ונסתר ותפילתו בהתלהבות והתקשרות לד׳, אשר כל היום הוא לנגד עיניו, מדותיו מזוככות אוהב את כל ישראל בלא שום חילוק מפלגה, מיצר בצרות הכלל והפרט ומשתדל בטובת כל אחד, וכששב מנסיעתו אל הרבי קשה להסתכל בפניו המלאים אהבה, יראה והתבטלות לד׳ וכו׳ כי אז כל אחד הי׳ רואה את נחיצת הקעסט והעמדת אברכים החסידים, וכמו הנדן וההלבשה כן גם בדבר קעסט הי׳ אבי הבן עומד בתנאי בהתקשרות השידוך, ושניהם האב והחותן היו מתאמצים ליתן להם שעכ״פ שניהם יחד יאכילו את הזווג ויהי׳ איזה שנים בלא עול פרנסה, וחפץ ד׳ בידם הי׳ מצליח והיו יכולים לזונם על שולחניהם איזה שנים, אף מסחרם או מלאכתם בזכות זה הי׳ מצליח, לא כן עתה שאין רואים את האברכים החסידים, שיבדלו וירוממו משכמם ולמעלה משאר החרדים, ולא מהבחורים לומדי תורה, יטעו האבות לומר כנ״ל, מלפנים שנשאו בני ט״ו וט״ז היו צריכים לזונם איזה שנים, אחר נשואיהם, אבל עתה שנושאים למעלה מכ׳, אז כבר אכלו את הקעסט בבית אביהם קודם נשואיהם.
מבוא השערים · פרק ח׳, נ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAkhrakhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מבוא השערים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
