מבוא השערים · פרק ח׳, כ״ה

כי החסידות שבכלל עיקרה לא בספר נחרת רק בעצמיות החסידים, בחי׳ זה ספר תולדות אדם, האדם והחסידים אשר בדורינו למותר ואין נותנים לב להן, כי החסידות שבכלל עיקרה לא בספר נחרת רק בעצמיות החסידים, בחי׳ זה ספר תולדות אדם. האדם והחסידים הם ספרם של החסידות, נסיעותיהם ופעולותיהם עם עצמותם והרגשותיהם, איך פעלו להגיע לכל קו אור, חיות במצוה ותפילה ומדרגה ממדרגות החסידות, ואיך הרגישו עצמם כשבאו אל זה ואל זו, בספ״ק רק מקצת מהן נכתבו, וגם מה שנכתב לא נסדר כש״ע למצות הפשוטות למען ילך החסיד בהן מחיל אל חיל מתחילה בזה ואח״כ בזה. ואם לא פעלה עצה זו ינסה בזו, ואם זכה ועלה ישמור את עצמו בזה שלא יפול וכו׳, מפני הנ״ל שעיקר מקומה וספרה של החסידות הם עצמיות החסידים, לא נכתב בסדר איך יתנהג האיש הרוצה להעשות חסיד, כי כל אברך אשר בא אז לבין החסידים בפעולותיהם לעצמם ובפעולותיהם הגופניות והנפשיות זה לזה תחת השפעת רבם נעשה חסיד,