מבוא השערים · פרק ח׳, כ״ב

והבט נא למה זה ישנם חסידים אחרים לרבך שהם מרגישים בנסיעתם, רוח טהרה והשתנות לטובה גם עתה, אף ישנם בינם אנשים שכל תפילה ושלחן, ניצוץ חדש מאיר בקרבם, ויודעים ומכירים הם כי רק דרך חסידותם הם נאחזים בקדושת ישראל, ולולא החסידות, כבר היו, אשר לא יהיו ח״ו. ואף בביתם התעוררותם בתורה, עבודה ותפילה רבם מפיח בהם. ולמה זה תתרעם על מצבך הגשמי שלדאבוננו לא הוטב ח״ו אחרי נסיעתך, הלא תדע כי עת צרה היא ליעקב, ובכלל, ישראל מעונים ונרדפים יותר מכל האומות, וחוץ מזה זכור נא כי יעקב אבינו כשבא לברך את מנשה ואפרים שכל את ידיו וישם את אפרים לפני מנשה, והשיב ליוסף על שאלתו, שאחיו הקטן יגדל, ולמה זה לא ברך את אחיו הגדול שהוא יגדל מן הקטן, הלא, לא להגיד לו את העתיד לבא בלבד, ביקש יוסף ממנו, רק שיברכם, ויברך את הגדול שיגדל ועכ״פ לא יקטן מן אחיו הקטן ממנו. משמע מזה שגם במי שמקבל את הברכה הדבר תלוי, שני בני אדם מתברכין ועל שני בני אדם מתפללין ולזה, מועלת התפילה והברכה, יותר מלזה, ובפרט אמונת האיש המתברך פועלת הרבה בזה. וגם היא אינה עתה כמלפנים.