מבוא השערים · פרק ח׳, ב׳

לכן אין ענינה של החסידות בדעת והשגה לבדה, רק עבודה בכל האיש, גם במידותיו, חושיו וכל נטיותיו, כל חסיד לעצמו עצם אור הוא, וצריך הוא להוציא את כל פרטיו ולשמש בהם לעבודת ד׳ ולהפכם למאורי אש, וגם התקרבותם אל רבם לא לשמוע באזניהם לבד את הדברים אשר ידבר בפיו בלבד אליהם, רק שיתחברו האורות ויתדבקו עתה בפועל, המשפיע את המקבלים, כעין היחודים אשר בהספירות. הן גם דברי התורה והדרכה אשר אומר להם נחוצים להם, אבל אפשרה הוא, ופועלת, רק כשגם בכולם הם מתחברים, בכולם יתיחדים, וזה אל זה משפיע וזה מזה מקבל, ובזה הם מתקנים את עצמם, את העולם, וגם את עולמות העליונים, ובת״ז תו״ט איתא שגם יכולת המלאכים לקבל דין מן דין ולהשפיע זה לזה, ג״כ בישראל תלוי׳, אם הם מקבלים ומשפיעים זה לזה בין באורייתא ובין בממונא.