מבוא השערים · פרק ח׳, י״ד

ולא רק בני העלי׳, קדושי עליון לבד, שבין החסידים אשר מלפנים, באו למצב כזה ע״י נסיעתם לרבם כל חסיד אשר רק רצה להתמסר לה ולעבודתה, כי מסיים בעל המאו״ש זצ״ל שם, שאפילו גם אותם שעוד גופם הי׳ בעברות וחמריות מ״מ זכו להנ״ל. ובקיצור יכולים לאמור שהחסיד אשר חיפש את ד׳, והשתוקק להתקרב אליו ית׳, אז כאשר שב מנסיעה כזו הכיר וידע שרק הוא ית׳ הנמצא היחידי ואין עוד זולתו, אין גשם ולא חומריות ולא שום מציאות בכל העולמות רק הכל אלקות, וגם הוא החסיד הארת אלקותו ית׳ הוא, ולא שום מציאות אחרת בו זולתו ית׳. וכל פעולותיו ומעשיו שבכל היום והלילה במחשבה דיבור ומעשה אף אלו של רשות כולן עבודה למקום הן,