מבוא השערים · פרק ז׳, ב׳

ובדברי חז״ל נשמע שהחסיד הוא שבכל מעשיו עושה לפנים משורת הדין, ובאבות [ה׳ י״ג] אומרת המשנה שלי שלך ושלך שלך חסיד, אבל גם פעולות אחרות שאינן תלויות בדין ולא בלפנים משורת הדין, נאמרות בדברי חז״ל על החסיד, כגון חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפילה, וכו׳, לא אמרו שהקדימו זמן התפילה או שהו בתפילתם בעצמה יותר, שיש בזה דין זמן תפילה והם עשו לפנים משורת הדין, רק דבר חדש, היו שוהין שעה אחת קודם ואחר התפילה, [ברכות פרק ה׳ מ״א] ועיין ב״ק ק׳ ע״א בתוס׳ ד״ה לפנים משורת הדין, שלפנים משורת הדין הוא רק כשאחרים חייבים בו ע״ש, ובברייתא דרפב״י בסוף סוטה מוזכרת חסידות אחרי כל המעלות ועליות בעבודה אף אחר המעלה של פרישה שהיא פרישה גם מן המותר כפרש״י, והיא הגדולה שבכולן עד שמביאה לידי רוח הקודש, משמע מזה שלא רק על שם הפעולות לבד נקרא חסיד ולא סתם מחמיר במעשים הוא, רק מצב הרוח ודרך עבודה עילאה הוא, שבעבורו נקרא חסיד, ואף תוספת עבודתו בלפנים משורת הדין, ובעוד אופנים שונים, תוצאות מצב רוחו ודרך עבודתו הוא.