מבוא השערים · פרק ו׳, ה׳

אור האצילות והתגלות נבואיות אשר בספרי המקובלים ובפרט בספה״ק שמן הרמ״ק זצוק״ל ואילך, נמשך יותר בהכלים ונגבל יותר בשמות הספירות לכל פרטיותם. איזה ספירה, ולא עוד, אלא גם איזה ספירה בתוך הספירה. חסד שבחסד או גבורה שבחסד. ובאיזה עולם. ואם בבחי׳ התוהו או בחי׳ התיקון. ואיזה אות בשם משמות הקדושה וכדומה. וע״י התגברות כל אחד בגבולו, יש לכח הדיבור באדם ממה לדבר, ולהמחשבה ודעת האדם, המוכשרים לתפוס ולהשיג רק דברים נפרדים ומוגבלים, ורק דברים שנהגו בחוגים מושגיים, ונקראו בשמות. יש מה לתפוס ולהשיג. אצל כל איש כערכו ודעתו. עד שיכול איש בעיר אשר אינו מביט מבעד להכלים, ולא רואה את אור הנבואה הזורח על צירופי וייחודי כל ההתגבלויות יחד, ג״כ להבין מה בשכלו. ורק זאת הוא רואה, שהענין בעצמו אינו דבר של עולם הזה, אך של עוה״ע וספירות אלקות, אבל פעולתו בהידיעה וההשגה שהוא משיג, פעולה שכלית היא לו ולא יותר.