מבוא השערים · פרק ה׳, ט׳

אף דברי הקבלה אשר דברי קדשם מלאים. כולם בעבודה הם. העיקר היא העבודה הפשוטה, ועל ידי עבודת הקודש זו, אם נפש הקדושה שבקרב איש הישראלי מתבערת, והיא החיות וההתלהבות להאיש בעבודה. וגם בגן עדן הוא התענוג. התענוג מן העבודה שבעולם הזה [ב״א בליקוטים מהרב הק׳ רש״ק זצוקללה״ה]. אבל האיש לא ירגש התלהבות בתפילה, כי העיקר אצלו העבודה. האיש יכניס עצמו בהדיבורים ובעבדות, וההתלהבות תבא ממילא [שם בשבועות]. ובתורה כתיב ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״. מתחילה כתיב בפיך ואח״כ בלבבך, זאת אומרת שלא ימתין עד שיהי׳ בהתעוררות לבו, רק מתחילה אם אינו יכול להתפלל יותר מבפיו בלבד, יתפלל רק בפיו בלבד ועל ידי זה גם לבו יקיץ ויתעורר, ואפילו אם אינו מרגיש חיות רק הוא כשור לעול וכחמור למשא יתענג׳ גם מזה. ועל ידי זה יבא להרגיש גם טעם בעבודה [שם שבת תשובה]. ולא רק בענין התעוררות, דרכם ז״ל לעורר בעבודה פשוטה בכח, רק גם בסור מרע ראשית עבודת האיש, ג״כ ע״י עשי׳ ועבודה תהי׳, סור מרע ע״י ועשה טוב.