מבוא השערים · פרק ה׳, כ״ה

גם כשד׳ עוזר לו להרבי ותורתו, תפילתו, עבודתו והתקשרותו בד׳ עולה יפה, אף בשעה שברקו אור של מרום, בנפשו מאירים. גם אז רואה את עצמו כהגרוע שבגרועים, אף בוכה לפעמים לאמר הרבי שאינו כהצדיקים אשר מלפנים כהרבי מלובלין והמגיד מקוזיניץ זצ״ל, האם אינו מרמה את עצמו ואת העולם, הן יש להצטדק ולאמר יפתח בדורו כשמואל בדורו, אבל כל חוטא יש לו תירוצו בצדו למען יוכל לחטא בלא כאב לב ודאגה, הוי כל חיו מלאים רמי׳ ותרמית, ומה מאושר הוא נושא הסבל או החייט אם איש פשוט והדיוט הוא שאינו יודע ואינו משיג מאומה ועובד את ד׳ באמונה פשוטה, בתפילה, ותהלים, ולא שום אחריות גדולה עליו.