מבוא השערים · פרק ד׳, י״ד

והאם בשביל שלאיש גשמי נדמה העולם והאדם לגשמי ישתנו להיות באמת גשמיים עד שלא נוכל לקרא את עולמות העליונים, בהם, והאם מי שעיניו חולות או דעתו נטרפה, והאדם נראה לו בדמות הקוף, ורק מפני שיודע ומורגל לקרותו אדם, קורא בעל כרחו ״אדם״, להברי׳ שבעיניו נראה כקוף, האם בשביל זה יפסל השם ״אדם״ מלהיקרא בו, וכל איש אשר בשם אדם יקרא, יתבזה ויתאונן שקוף קראוהו, בתמי׳, השם אדם במקומו החשוב עומד וחולה העינים והראש ר״ל ישתדלו ברפואתם עד אשר יתגלו לראות האדם כדמותו וכצלמו. מאחר שקדושנו הבעש״ט זצוקלל״ה אמר שכאשר מסתכלים בעולם על האלקים מסתכלים, כנ״ל, וכל איש לפי התקדשותו רואה את האלקות אשר בעולם, למה זה לא נקרא לעולמות העליונים בשמם האמיתי שגם בעולם הזה חלקים ומדרגות אלו קבועים, האם בשביל בעלי עיניים טרוטות או דעות מטורפות שאינם רואים את העולם כמו שהוא באמת, והלא גם אלו יודעים שבאמת הכל אלקות ושרק הם אינם רואים את האמת, לכן רק עליהם להשתדל שלא להתרמות בהבטתם וראיתם את העולם של ד׳.