מבוא השערים · פרק ג׳, ה׳

נודע דשורש האותיות והכלים גבוה משורש הפנימית, והם נאצלו מתחילה כמבואר בע״ח היכל א׳ שע״ד ובפרט בדרוש של הרב ר׳ גדלי׳ הלוי שם, ובשע״א ענף ב׳ בהגהות וביאורים אות א׳ מביא חילוק, דכלים דמלכות דעשי׳ עשה הוא ית׳ בראשית הבריאה אף קודם א״ק ואצילות, והאורות שלהם היינו דמלכות דעשי׳ עשה בסוף ע״ש, זאת אומרת שהכלים דעשי׳ נבראו קודם אורותיהם, אף קודם אורות של א״ק ואצילות, שורש הכלים אף דעשי׳ גבוה מאוד, ורק אח״כ נתעבו ונעשו כלים מסתירים, וגם בשכל פשוט יכולים להבין מעט זאת, כי באמת מה היתה הכוונה בבריאת הכלים, לגלות בהם אורו ית׳, שבלעדם לא הי׳ אפשר שאור ד׳ יתגלה ורק ע״י הכלים מתגלה, והנה באדם ובדבר גשמי להבדיל, שהעושה עם דבר הנעשה והכלים, הם ב׳ דברים, אז יכול להיות שכוונת העושה היא להיטיב, ומ״מ פועל את ההטבה בדבר לא טוב ויסורים, שמטיב למשל להחולה, ע״י הסכין שעושה בו ניתוח ר״ל, שהסכין רע, אף שמחשבתו טובה היא, משא״כ אצלו ית׳ להבדיל שהכל רוחני ופעולותיו אינן בדבר שחוץ ממנו כמו שאינו יודע בידיעה שחוץ ממנו [רמב״ם פ״ד מהל׳ יסודי התורה] א״כ פעולה זו היינו גם הכלים בעצמם מן הארת רצונו ומחשבתו ית׳ נעשית,