מבוא השערים · פרק ג׳, כ״ה

ואם כי בדעתנו לדבר מזה בפרטיות בפנים הספר הזה כשיעזור ד׳ ויזכנו לחבר, מ״מ בקיצור נאמר עתה, שהא שאיתא בח״פ להרמב״ם זצ״ל פ״ח ומובא הלשון בהקדמה זו הלאה פ״ז, שישנם עכו״ם האומרים שהאדם מוכרח במעשיו, ולא חפשי בבחירתו, הוא מפני שהרגישו בעצמם שהם הכרחים, כי ״וחסד לאומים חטאת״ ואמרו חז״ל ב״ב י׳ ע״ב שכל טובו דעבדין לגרמייהו עבדין, כמו שאמרו חז״ל שכל צדקה וחסד שעושין אינן אלא להתייהר, היינו שכיון שטבעו ונפש בהמיות לבד להם, לכן מוכרחים כבהמה במעשיהם עד שגם הטוב שעושים לא מבחירה חפשית שבחרו, רק לגרמייהו, וככל בעל חי שעושה לצרכו כן גם הם בהטוב, א״כ אין זאת בחירה המתחלת בהם, זולת לישראל שנפש קדושה להם ממעל לנפש הבהמיות, ולא מוכרחה ממנה רק יכולה היא להכריח את נפש הבהמיות עם יסודות הטבע לרצונה, להם ישנה בחירה אמיתית].