מבוא השערים · פרק ב׳, ל״ב

וכל אחד לפי מצב טהרת גופו וחושיו ודעתו בכלל, זוכה לפעמים שיתנוצץ לפניו מן גדלות ד׳, שלא ראה עד עכשיו, גדלות אשר למעלה מכל עשר הגלגלים דעשי׳, עשר כתות מלאכים דיצירה, י׳ כסאות דבריאה, עשר ספירות דאצילות ומכל הפרסות ועולמות אין מספר, שלמד ויודע אותם מספרי קבלה, ובראי׳ בלתי חושית ולא דמיונות ח״ו דרך כולם אל הארץ קדשו מביט, ונפשו מזדעזעת ומתבטלת עד שיש שגם מתבושש וירא אף להתפלל ומכל שכן לבקש את צרכיותיו הפרטים, ורק כיון שיודע שאדרבה זהו רצונו ית׳ שנתקשר אליו בתפילה ועבודה לכן מתחזק ועובד ומתפלל ביראה ואהבה ותשוקה אליו ית׳, הן מפתה היצר הרע אותו לפעמים לאמור שזהו רק דמיון, אבל גם את היום היו יכולים להכחיש כי לא יום הוא לולא ראוהו בחוש,