מבוא השערים · פרק ב׳, י״ז

מי שאינו נביא אינו יכול להבין איך אפשר שמראות נבואה תתגלנה בדמיון, ותתלבשנה בצורות העולם, וכמו כן א״א לו להשיג איך אפשר להתגליות נבואה בשכל והשגת המקובלים, מפני ששניהם למעלה מאתנו, ומ״מ שניהם אמת ושניהם היו. במשל גופני, האיש המספר שראה את השדה ויופי נטיעותי׳, והאיש המספר מטבעיהן ומושכליהן של השדה ונטיעותי׳, שניהם משדה אחת מדברים, רק כיון שזה מגופניותה מדבר וזה מטבעה ומושכליהן לכן שמות ודיבורים שונים מפי שניהם. כן גם הנביא שמדבר מן המרכבה. חיות הקודש, כנפיהם ורעש כנפיהם, כסא הכבוד ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה אשר ראה, והמקובל המספר מן השגותיו של בחי׳ אדם קדמון, עולמות אצילות, בריאה וכו׳, נבואה אחת שניהם מספרים, רק כיון שהנביא ראה, ובדמות עוה״ז ראה. כיון שדברי עוה״ז ניתגלו לו שתתגלה הנבואה בהם כנ״ל, לכן תיבות ועניני התגלויותיה דברי עוה״ז, דברים נראים הם, חיות, כנפים, רעש כנפים וכו׳ כאלו הנמצאים בעוה״ז בלא פשטים, השגות ושכליות, משא״כ המקובל המדבר מן נבואתו אשר על ידי השגותיו, גם דברים ותיבות של השגות בפיו, עולמות אצילות, בריאה, [והוא כסא הכבוד] יצירה, בריאה, [עשי׳] ולמעלה מכל אלו, בחי׳ אדם קדמון [בחי׳ דמות כמראה אדם עליו], גם את אשר ראה וסיפר הנביא כשבא המקובל לספר, בשמות של השגות קורא אותם, והכל נבואה היא. וכמו שהנביאים לא אדם גופני וחיות גופניות ח״ו ראו רק נבואה ואלקות במראיתם, כן גם המקובלים לא שכל אדם קדמון, תפארת ומלכות לבד השיגו, רק ג״כ מראות נבואה בהשגתם.