מבוא השערים · פרק י׳, א׳

החסידות כיון שעיקרה לא בשכל רק בהחסידים, בזיכוכם ועבודתם, לכן רואים שאחת מן גדלותי׳ הקדושות הוא ההשתלשלות, שבכל גדלותה וגדלות צדיקי׳ משתלשלת עצמה כפי השתלשלות הדורות. הלימוד שמקומו בספר ושם הוא נחקק, יכול להשאר על מצב אחד, וכל דור אם יעלה ואם ירד משיג כפי מצב השגותיו, והחסידות שמקומה בהאנשים ושם נחקקה, מוכרחה היא עמהם להשתלשל, לא ח״ו להקל באיזה דבר, כי אדרבה ככל זיכוך עצמותם והתקרבותם לקדושה דקדקו והחמירו על עצמם הרבה מאוד במסירות נפש ממש, ואי אפשר לשער את גודל פחדם ויראתם על חוט השערה, ובשביל זה תמיד ראו בעצמם פגמים וחטאים ואבן דאבן ששום איש לא עלה על דעתו לחשוב זאת לחטא,