מבוא השערים · פרק א׳, כ״ג

זאת אומרת שלא עשית המופתים והגדת העתידות עיקר עצם הנביא הוא, רק קרבתו לד׳, זאת הוא המעט אשר נוכל אנו בדעתנו הקצרה לשער בנביא, הזדככות הגוף עד שיהי׳ לנפש, ועי״ז זכה לדבקות בד׳ דבקות גמורה, כיון שבטלה חומת הברזל, ואין החומר מפריד בינו לבין הקודש, וכשנתדבק בכל עצמותו בקודש, אז עבודתו במרום, כמעשי הספירות והמלאכים בעבודתן היתה, וגדלותו עוד עולה, בזה, שעבודתו, קדושתו ודביקותו הזאת גם בגוף היו, כי לא כנפש שרק בשעה שחולצת את הגוף עפה ומתדבקת בד׳, ולא גם כנפש בעודה בגוף שהיא לבדה משגת מה שמשגת, רק גם הגוף נעשה נפש, ושניהם יחד, הגוף והנפש, עבודה השמימית עבדו, גם אכל הנביא, גם בנים הוליד [ישעי׳ ה׳ ג׳] והכל מעשי הספירות הי׳, אכילתו, של אכלו רעים וכו׳ כנודע מזוה״ק, היתה, וכיחודי חכמה ובינה, תפארת ומלכות, והולידן נשמות, יחודי הנביא והולידו תולדותיו, היו,