מבוא השערים · פרק א׳, י״ד

ובהקדמת ת״ז הקדוש ב׳ ע״א איתא ומתמן אתקריאו ישראל מלכים, צדיקים, חוזים, נביאים, מארי תורה, גיבורים, חסידים, נבונים, חכמים ע״ש, היינו שכמו צדיקים, מארי תורה, חסידים וכו׳. כן גם נביאים מדרגת עבודה היא, וכמו שא״א לנו לאמר שהעצם של מארי תורה הוא הדורש ברבים בלבד, מפני שראינו או שמענו שדרש ברבים, כיון שזאת רק אחת מן פעולותיו הוא, אבל עצמותו, עצם רטוב בתורה הוא, וכן לא נוכל לאמר שעצמות צדיק הוא מעשיו הטובים והצודקים בלבד, ולא עוד אלא גם כשלא נשתפק בתוארי מעשיו ופעולותיו שעושה ופועל, רק נרצה להתעלה גם אל תוארו עצמותו ונאמר, שצדיק הוא מי שיש בו כך וכך תורה כך וכך צדקות וכו׳, ג״כ נדע שאת עצם עצמותו עוד לא תארנו בזה.