מגיד דבריו ליעקב · פרק צ״ט

אמירה לגבוה כמסירתו להדיוט. ר"ל כשאדם אומר שום דיבור לגבוה יהיה כמסירה להדי' ר"ל שיהיה במסירת נפש.

על כל נשימה ונשימה תהלל יה. ע"ד ויפח באפיו נשמת חיים כי כל הנופח מתוכו הוא נופח פי' מלבו, דבכל דבר יש בחי' משה פ' בינה ע"ד משה זכה לבינה וכשנצרף נ' שערי בינה לאותיות משה הרי הוא אותיות נשמה ונשמותינו הוא מבינה והחיות יורד בעולמות מטי ולא מטי כי הגוף אינו יכול לסבול את החיות ביותר וגם החיות אינו יכול לסבול שיהא בגוף לפיכך הולך החיות בגוף מיד חוזר למעלה וזהו ההבל והכל נרשם בחיות הן מה שחושב או מדבר ועושה נרשם זאת אל ההבל וכשעולה החיות למעלה נגלה כל זאת למעלה כמשל צורף שבוחן כסף וזהב בשיפשוף אבן כך כל זה נגלה למעלה בשיפשוף החיות בלב וזהו לרגעים תבחננו ולכן האדם ראוי ליבוש לחשוב או לעשות איזה דברי זנות כי בהליכות ההבל הולך זאת המחשבה או המעשה למעלה דרך כל העולמות: