מגיד דבריו ליעקב · פרק ו׳, ג׳

פירש אל תעש תפילתך קבע ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מגלות. וז"ש אלא רחמים ותחנונים ר"ל שיתפלל תמיד לפני המקום כלומר עבור השכינה הנקרא מקום כידוע. וכן הזהר קורא אותן המתפללין בשביל עצמן ולא בשביל השכינה נקרא כלבים עזי נפש הצועקים ואומרים הב הב. וזהו פירש הפסוק גם כן אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש ר"ל בשביל השכינה אני מבקש ומתפלל לפניך לתקן הפגם מה שעשו בעונות ואפילו אם עושין מצוה לא לש"ש דהיינו שעושה עם איזה פנייה נמצא שעושה בזה ר"ל פירוד ח"ו מפני כי אוריתא וקב"ה כולא חד נמצא אם עושה מצוה כתיקונה נעשה מצוה זו וקב"ה חד כי הכל קדושה אחת מרוחנית אחד אבל אם עושה שלא כתקונה נמצא שנעשה קליפה סביב למצוה זו שלא תוכל להתאחד עם הקדושה של הקב"ה ונעשה פירוד בין הקדושה של המצוה זו ובין קדושה של הקב"ה. וזאת נקרא קליפה שנעשית קליפה סביב מצוה זו כדי שלא תוכל להתאחד עם קדושתו י"ת וד"ל כשמתפלל אדם כפשוטו אז התיבות אינם חיים רק השם הוא הנותן חיות בתיבות למשל כשאומר ברוך אתה ה' אז בברוך אתה אין חיות רק דווקא אח"כ כשמזכיר את השם אבל כשמתפלל ע"פ קבלה אז ברוך הוא שם אתה הוא שם וכן כל התיבות שהוא עולם הדבור כשלומד בגמרא א"ר שמעון תיבת שמעון הוא חיות התנא וכן שם כל האדם הוא החיות שלו ושם הוי"ה הוא מחיה ומקשר החיות עם המוחין והדין שאומר הוא השכל שלו דהיינו המוחין נמצא כשלומד בדחילו ורחימו הוא מקשר עצמו לר' שמעון ולומד אצלו. במצרים נתגלה עולם המחשבה לישראל דהיינו דחשב בצער ישראל שהם במצרים ומחמת המחשבה שהוא עולם הבינה נפלו כל הקליפות ברכתא דרב המנונא סבא קב"ה יפקח עינוי עלך ר"ל כיון שהקב"ה חושב בו אז האדם בעולם הבינה ושם כל וותרנותא וכל טוב. מה דאיתא בזוהר הקב"ה כעס על ישראל ותריך אותך פירוש וגירש אותם ואמא היטיב עמהם והכוונה שבגלות אינו מתגלה מדת הוי"ה רק מדת אדנ"י כמשל הנס שהיה בימי אסתר היה ע"פ דרך הטבע שאחשוורוש נשא אותה ומכח זה נתלה המן מחמת שאנו בגלות אין אנו רואים שנתגלה מדת הוי"ת דהיינו שיעשה לנו הנס חוץ לדרך הטבע רק מדת אדנ"י שהיא בתוך העולמות ומחיה אותם דהיינו נס ע"פ דרך הטבע היה דהיינו החכמה מקשר כל העולמת ע"י וא"ו שהוא רחמנות. מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה את ה' פירש דבתקונים איתא כל האותיות הם פנים כנגד אחור מפני שבושים זה מזה הואיל וכולם מקבלים זה מזה ב' מאל"ף וכן כולם. וזהו הפירש א"ת הם אותיות מאלף ועל תי"ו כמו שהם מתיראים ובושים זה מזה כך אתה צריך לבוש ולהכלם ולא להרים ראש נגד מדריגות שעליך. ישראל נקראו שונים א"ת שושנים שמ"ם סתומה הוא רבוע מורה שאינם משיגים בה אבל הסמך הוא שמשיגים והוא עגול הוא מורה שנתגלה במחשבה ומסבבים וזהו עגולה בגו רבוע שנזכר בזוהר בהקדמה וזהו שונים מ"ם סתומה ממשיך בואו דרך ג' קוי השי"ן לנו"ן מלכות וגם בינה עד הוד אתפשטת הפי' הוא נו"ן.