מגיד דבריו ליעקב · פרק ו׳, א׳

ודהע"ה אמר אני מעורר השחר שחר לשון דרישה אני מעורר שהקב"ה ידרוש את ישראל וזהו עיר קטנה ואנשים בה מעט שאלו היו עושים מצות הי' מצוה גוררת מצוה והי' עובדים את הש"י ובא עליו מלך גדול כמאמר רז"ל רוח דרומית ק' מכולם דיש פיתוי יצה"ר ומפתה את הבריות באהבה רעה ניאוף ח"ו וכיוצא בה ויש מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מ"ז נקרא מים רבים גלי ים יורדי הים במצלה שיורדין ממדריגתן כדי שיעלו נקרא ירידה וירידה זו צורך עליה עושי מלאכה במים רבים וזהו פי' המשנה השוכח עיקר שבת דתפלה נקרא שבת שצריך לעמוד במנוחה ולהביא הדיבורים לעולם התענוג והוא הולך חוץ לתחום לז"א ר' פינחס ב"י פלוג מימך ולא יבלבלו אותו. ונחזור לענין אם יתקשר האדם לרצון הקודם יוכל להמשיך משם השתנות שירצה לעשות נס. וזהו ונפלאותיו במצולה פירש כי נפלאותיו אותיות אלף ותי"ו נון זהו שממשיך מא' ועל ת' ונו"ן כפוף אליהם וזה היה במשה רבינו דכתיב וירא ר"ל ראי' היא חכמה בסבלותם ר"ל שרצה לעשות גאולה שלימה להוציא נוקבא ע"י החכמה דחכמה תחי' שמחיה כל השבירה ולזה צריך התקשרות כולם ודתן ואבירם לא רצו להתקשר במשה וידע אלוקים שהיה רק ע"י הדעת ולכך לא הי גאולה שלימה והיה צריך להיות ע"י עשרה מכות וזהו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ר"ל כל מי שירצה לקשר א"ע בבורא י"ת יקשור עצמו למדת החכמה וזהו ומלט את העיר בחכמתו.