מגיד דבריו ליעקב · פרק נ״ט, א׳

לכו ונלכה אל בית אלהים וכו'. לא כאברהם שקראו הר וכו' הר הוא המשכה מקום גבהות שנמשך מלמטה ממקום השוה ופעולתו שנתרבה שטח הקרקע וגם העומד עליו ניתוסף ראייתו שטח גדול ורואה למרחוק. שדה הוא מקום מוכן לחרוש ולזרוע ונמשך ממנו פירות. בית הוא מקום שמתקנים בו הפירות. וכן בעת בריאת העולמות היה מוכרח להיות ע"י ג' אבות תחלה נתעורר אהבה מלמטה למעלה ע"ד ישראל עלו במחשבה ואח"כ הוכרח להיות צמצום לשיוכלו העולמות לסבול ואח"כ היה המשכה לתוך העולמות כנגד מדת יעקב. ואהבה ראשונה נק' הר להיותה מלמטה למעלה ושדה היה מדת יצחק להיותו גבורות ומבחינתו היתה השבירה בכדי להעלות אח"כ כמו שדה שזורעין בתוכה תחלה שתוציא פירות דלא גלו ישראל אלא בשביל להוסיף גרים ואח"כ ע"י שם מ"ה מדת יעקב נתתקן כמו שנתתקן הכל בתוך הבית וכן בעת שירצה לברר הוא ג"כ בבחי' כל הנ"ל כי תחלה נמשך האהבה והחשק מהמחשבה ואח"כ מתצמצם מה לדבר ומה שלא לדבר ואחר כך מתחבר אל ה' מוצאות מדת יעקב והאותיות נק' בתים ע"ד שאמרו בזהר והבית בהבנותו ומדת יעקב הוא מקבלת גרים שהם מהשבירה כי בו לא היה שבירה וע"כ לא מת הגם שכ' בספרים גם בו היה שבירה לאו מסטרא דילי' כי מדתו שם מ"ה המתקן הכל ע"כ יאמרו הגרים לכו ונלכה באור ה' היינו אהבה ראשונה ומשם אל בית אלהי יעקב והמ"י: