מגיד דבריו ליעקב · פרק ל״ד, ג׳

ושמרתם את החוקה הזאת וכו' מימים ימימה. לפי דאית ימים ואית ימים ר"ל יש ימים שהם בחי' זכר ויש ימים שהם בחי' נוקבא והם בדרך זה עד"מ כשהש"י ברא את האדם לא ברא אלא אדה"ר ונוקבתו ומהם יצאו כל העולם נמצאים הם בחי' זכר נגד כל העולם וכולם בחי' נוקבא אצלם שמקבלים מהם וזה בבחי' נפש וכן בעולם ושנה והוא הזמן למשל ששת ימי בראשית הם בחי' זכר שבהם ברא הקב"ה כל הנמצאים וכל שאר הימים הם בחי' נוק' שמקבלים מהם כל יום מיום בזה של מ"ב למשל יום א' מיום א' של מ"ב יום ב' מיום ב' של מ"ב וכן כולם וכן בחי' המועדים למשל הפסח היא בחי' נוקבא אל חג הפסח ראשון שבו יצאו ישראל ממצרים והוא בחי' זכר אצל כולם וכן כל המועדים וזה שאמר בכל מועד זכר ליציאת מצרים לפי שכל מועד הוא בחי' נוקבא למועד של י"מ ובו נתגלה אותו הארה שנתגלה באותו הפעם. והנה זהו ביד ישראל לעשות כמשארז"ל אתם אפילו מזידין לפי שהכל נעשה בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ע"כ גם היום נתגלה הארה ע"י ישראל מפני שעולם הדיבור הוא אצליהם כנודע לכלות' בשביל כלה דילי' [וגם בשביל שישראל הם קודמין לזמן ע"כ בידם לעשות בזמן מה שירצו ודווקא ע"י חכמים נתקדש החודש לפי שההארה היא חכמה דהיינו חיות פנימית כי חכמה הוא החיות כמ"ש וחכמה תחי' בעליה] והנה מועד הוא לשון קישוט לשון עדים והנה אותו הארה שנתגלה בי"ט נקרא קישוט ותכשיט שמקשט אותו היום וזהו ושמרתם את החקה הזאת למועדה דהיינו לקשטה בדיבור ע"ד מצוה לספר ביציאת מצרים מימים ימימה שתראה לקשט בדיבור לדרוש מענינו של יום כדי שיתגלה הארה ומקשט מימים לימימה שהכוונה מדבר לנוק' כי הה' שבסוף היא סימן לנוקבא וד"ל: