ויסעו ממרה ויבאו אלימה פירש ע"ד ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם דהנה כתיב ארץ אוכלת יושביה היא ויאמר לא כי עלה נעלה. דאיתא בתיקונים שהקב"ה ברא את העולמות בשביל שיתגלו המדות כי כל המדות שיתגלו כמו אהבה ויראה וכיוצא הם כלולים תחלה במחשבה. כי אנו רואים כשבא לפני אדם בנו החביב מתעורר בו אהבה ומקודם היה לו ג"כ מדת אהבה רק שלא נתגלה עד כעת ובאהבה גם כן כלולים כל המדות כי אנו רואים שמחמת אהבת אדם שונא את שונאיו. וכל המדות כידוע ומחמת אהבת מדבר דיבורים של אהבה ואפילו דיבורים אחרים מדברים מחמת אהבה כדמצינו גבי שאול המלך שדברו דברים יתירים עמו כדי להסתכל ביופיו. והנה סוף מעשה במחשבה תחלה למשל שאם אני רואה אדם מוליך עצים מיער אני מבין שרוצה לבנות בית וחשיב במחשבתו האיך לבנות ואוהב שיהא הבית כך והחדרים כך ושונא שיהא חדרים אחרים שכך מפואר אצלו הבית הזה ומדבר לעבדיו שיבנו הבית הזה. נמצא כלולים כל המדות בזה וכל המדות באים מכח הרצון שרצה לבנות הבית ובהרצון אינו ניכר התחלקות המדות ואפילו הטעם לא נתגלה ברצון כי כשרוצה לבנות הבית אינו יודע מאיזה טעם רק אח"כ מיישב את עצמו מפני מה אבנה בית כדי שאדור בתוכו.
מגיד דבריו ליעקב · פרק כ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.