ארז"ל אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה, וקשה הלא מנחה הוא עת דין, אך במנחת עני כתיב בנוצתה אע"ג דהיא חיצונית קרבנו חביב הוא לפני הקב"ה דעבירות שלו נעשו לו כזכיות אפילו מעבירה נעשה מצוה דמפני עניותו עושה עבירה נמצא מחמת שהוא מבחוץ דין. הקב"ה מרחמו ואוהבו ובמנחה שהוא עת דין וכאשר האדם מדבק הדין בתפלתו וכוונתו למעלה להש"י הוא חשוב אצלו יותר ומהדין נעשה אהבה לפיכך נענה בתפילת המנחה, פירש תפילות לשון התדבקות והתחברות המנחה שהביא הדין אל החסד.
מגיד דבריו ליעקב · פרק י״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.