כשצריך לבקש איזה דבר מהבורא ית' יחשוב שנשמתו הוא אבר מהשכינה כביכול כטפה מן הים ויבקש על השכינה שאותו דבר הוא חסר להשכינה ויהי' לו האמנה שבוודאי הוא פועל מלמעלה להשכינה. רק אם יהיה דבוק כראוי אל השכינה יתמשך גם כן השפע עליו. כמשל אדם שיש לו שמחה מטפח ביד אפילו כשאינו מתכוין לכך מחמת שהשמחה מתפשטת באבר כן הוא בענין זה שהוא אבר מהשכינה כביכול יתמשך גם כן השפע עליו ויחשוב שהוא אינו רק כלי ומחשבתו ודיבורו הם עולמות שמתפשטים עולם הדיבור שהוא השכינה מבקשת מעולם המחשבה על דבורים האלו וכשימשיך אור הבורא ית' במחשבתו ודיבורו יהיה בקשתו שיתפשט השפע מעולם המחשבה אל עולם הדיבור ויבא ג"כ באותו ענין שהוא מדבר שצריך לו ויעשה לו בקשתו. וזהו המצא לנו בבקשתינו שיהיה הוא ית' נמצא באותן הבקשות.
מגיד דבריו ליעקב · פרק י״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.