מגיד דבריו ליעקב · פרק קכ״ו, ב׳

במדרש שבעת ימי' יהיה תחת אמו ומיום השמיני וכו' וזש"ה אדם ובהמה תושיע ה'. משל למלך שנכנסו לגיונותיו למדינה אמר אני גוזר שכל הליגיונות לא יראו פני עד שיראו תחילה המטרוניתא. כך אמר הקב"ה והיה שבעת ימים וכו' ואין שבעת ימים בלא שבת ואח"כ ירצה לקרבן וכן באדם ביום השמיני ימול וכו'. ע"ש, וי"ל ע"פ משארז"ל סוף מעשה תחילת המחשבה וזהו משל למי שמחשב בלבו לבנות לו בית או לעשות לו בגד הנה המחשבה היא בכללות שרצונו שיהיה לו בית גמור ושלם או בגד גמור ושלם ואח"כ חושב שצריך לו בעלי מלאכות ושאר דברים ואח"כ כשבא לפעול המעשה הנה הוא בהיפך מתחילה הוא מכין צרכי הבנין כמו העצים והאבנים ובע"מ ואח"כ נשלם הבנין וזהו כלל ופרט ופרט וכלל כי במחשבה הכלל קודם לפרט ובמעשה הפרט קודם לכלל וזהו מתחילה יו"ד ר"ל הי' הוא הכלל וממנו נמשך לד' שהוא הפרט וה"ה תתאה בעצמו צורתה ד"ו פרט וכלל נמצא מה שהיה במחשבה תחלה דהיינו בהעלם יו"ד כנ"ל שהוא כלל ופרט זהו סוף המעשה ה' תתאה הנק' עשי' והיא ד"ו פרט וכלל נמצא נגמרה המחשבה בשלימות והנה ידוע שה' תתאה נק' שבת וזהו בראשי' אותיות שבת שמתחילה היה עולם חסר מנוחה ולא היה עולם שלם וכשבא שבת בא מנוחה וזה קיום העולם שהוא עתה בשלימות ולכך מתחלה לא נאמר השם שלא עד השבת וזה היה במחשבה תחלה במלת בראשית וכן בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית נמצא היו ישראל במחשבה תחילה ואחור במעשה גם כי הקב"ה ברא את העולם יש מאי"ן והצדיקים עושים במעשיהם אי"ן מיש כמו הקרבנות שהבהמה היא יש מעשי גשמי והצדיקים מקרבין אל הקדושה ונעשה אי"ן רוחני נמצא בתחילה היה אי"ן ולבסוף אי"ן וזהו אני אותיות אי"ן שמאני שהוא עשי' נעשה אי"ן וכ"ז יכולים הצדיקים לעשות אחר שלימות הבריאה והיצירה והעשיה כנ"ל וזהו אחר שבא שבת ובא המנוחה ולא היה העולם חסר אבל קודם שבת לא היה יכולים לפעול מעשיהם שהם מגמתם לעשות מיש אי"ן ואז אף היש לא נגמר בשלימותו וזה שאמר מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן לה' כנ"ל וכן במילה כי כל מעשי המצות הם על הכוונה הנ"ל [כאן חסר]: