ברבות הטובה רבו אוכליה ומה [יתרון לבעליו] כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו (קהלת ה,י). דהנה ידוע כי כל מה שאדם רואה השומע אינו במקרה רק בכ"מ יש נצוצית קדושים ואותיות קדושים וחושקים ומתאוים תמיד לשרשם כ"א רוצה וחושק להתדבק מעין כיוצא בו כמו אהבה לאהבה והתפארת לת"ת וכיוצא בזה ואם האדם מעלה אותה אז שכרו גדול כי עת לכל חפץ וכמ"ש בהגיע תור נערה ונערה כי זאת המחשבה נק' נוק' שרוצת לקבל קדושה עד"מ א' שראה איזה מלחמה וסיפר לאדם צדיק וצדיק זה העלה אותה במחשבתו להשי"ת נמצא זאת המחשבה היתה בין עמקי הקליפות כדמיון הראשון שראה המלחמה בין הגוים וכאשר סיפר לחבירו נעשה מעשי' דיבור ואח"כ באה לידי מחשבה ונמצא רבו אוכליה ר"ל העושים יחוד כי אכילה הוא לשון זיווג ומה יתרון לבעליו וכו':
מגיד דבריו ליעקב · פרק קי״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.