וקוי ה' יחליפו כח וכו' ירוצו וכו'. דאיתא בס"י אין למעלה מענג ואין למטה מנגע, ופי' דענג הוא עולם התענוג היינו החכמה וההשגה הוא עולם התענוג ונאמר' ראשית חכמה יראת ה' ר"ל שיש למדה זו בושה גדולה נגד מה שלמעלה ממנו הואיל שהוא משיג יותר וקרוב למלכות מאוד ומגודל ההכנעה אינו מרגיש בתענוגו כמשל השר העומד לפני המלך תמיד מגודל הבושה אינו מרגיש א"ע ואינו משיג בתענוג הגדול לפי שכבודו בטל ממציאות נגד התענוג הגדול אבל מי שאינו בתמידות אצל המלך מרגיש התענוג יותר כשבא לביתו ומרגיש ומשיג א"ע ומחשב שהוא קרוב למלכות יש לו תענוג אבל מי שהוא בתמידות אצל המלך מגודל הבושה והתענוג אילו משיג כבודו כלל וזהו סיג לחכמה שתיקה שחכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו ואדם עומד תמיד לפני המלך מלכו של עולם ולכך אינו ראוי לדבר לפניו וזהו אין למעלה מענג כלומר אין למעלה מן הענג ר"ל שהוא גדול יותר מהתענוג כנ"ל ואין למטה כו' כי הקב"ה הוא סובל כל עלמין וממלא כל עלמין כי הקב"ה כביכול מצמצם אורו אפי' במדרגה הפחותה שבגשמיים נמצא כשתחקור ותבין כל הדברים תשיג עצם כבודו ית' אפי' שם וזהו אין למטה מנגע:
מגיד דבריו ליעקב · פרק ק״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Devarav leYa'akov, Koretz, 1781
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד דבריו ליעקב, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.