מגיד דבריו ליעקב · פרק ק״ז, א׳

ארז"ל בים נדמה להם כבחור ובסיני נדמה להם כזקן. ולכאורה אינו מובן, והלא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה? וי"ל עפ"י משל האב אוהב את בנו ומפני גודל האהבה שיש לו לבנו נחקקה להאב צורת הבן כמו שהיה עומד לפניו וכשהבן קטן עדיין נדמה לאביו במחשבתו צורת קטן וכשהוא גדול נדמה לו צורת גדול במחשבתו וזה ידוע ישראל עלו במחשבה פי' שהם מיד נחקקים במחשבה העליונה כמו שהבן נחקק במחשבת אביו והנה כשהבן מתכשר במעשיו וטוב בעיני אביו המעשים שלו כך הוא חקוק במחשבת אביו וכשח"ו להיפך החקיקה ג"כ כך וזש"ה אם רחץ ה' את צואת בנות ציון כביכול שהשי"ת רחץ א"ע מצואת בנות ציון לפי שהיו חקוקים במחשבתו כ"י ולטובה נאמר בישראל ישא ה' פניו אליך ר"ל אותו הפנים שלהם החקוקים במחשבתו והנה ידוע כשיצאו ישראל ממצרים היו כעובר הנשמט מרחם אמו וכשבאו על הים היו כנער שגמלתו אמו והיו בהם קצת דיבור אבל לא בשלימות וז"ס שלא היו יכולים לומר שירה מעצמם אלא מה שאמר משה ענו אחריו וזהו פי' שאמר להם משה ואתם תחרישון שלא היו יכולים עדיין לדבר בשלימות רק כנער קטן וזהו פי' בים נדמה להם כנער ר"ל כאשר היו ישראל בעת ההוא כך נדמה במחשבה עליונה צורתם ג"כ כנער ובחור וכאשר באו למרה נמתקו שם וזה פי' כי מרים הם ר"ל ישראל היו עדיין מרים ונמתקו שם וכשבאו אל הר סיני היו משיגים כבר ללמוד ואמרו נעשה ונשמע מעצמם היו משיגי כבר חכמה עילאה והיו אז בסוד זקן זה קנה חכמה וזהו בסיני נדמה להם כזקן ר"ל מצורם נחקקה במחשבה עליונה בצורת זקן כדרך הבן הנחקק במחשבת אביו כפי גדלתו ושלימותו. לא רגל על לשונו פי' כשמדבר דברים בטלים או לשון הרע אז הקול וההבל ההוא עולה ומקטרג עליו וכאשר אדם ההוא לומד אח"כ ד"ת והקול וההבל מד"ת ג"כ עולה רק הקול וההבל הראשון דוחה את השני מלעלות ומקטרג עליו וזה לא רגל על לשונו ר"ל הצדיק אינו מלשין א"ע אבל הרשע מלשין למעלה על עצמו דהיינו דיבור הרע הא' מלשין ומקטרג על לשונו של ד"ת שלמד אח"כ.