מחשבות חרוץ · פרק א׳, ז׳

וכל זמן שלא נתקן חטא אדם הראשון לגמרי שיהיה על ידי משיח המקווה במהרה בימינו אין המחשבה נקיה לגמרי עדיין מדמיונות כל אחד כפי מדריגתו, והקדוש בקדושתו יוכל לטעות גם כן בדמיונות שונות שנחשבות למחשבת הבל ותהו אשר מזה נגרם גם למעשה דאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, דהצדיק הוא העושה רק טוב אך היצר מתלבש גם בו לדמות לו שהוא טוב והוא חוטא בהטוב כי אינו טוב אלא כפי הדמיון של היצר המתעהו, וזה מצד הדמיונות שבמחשבה אבל כל זה אינו ענין למחשבה שהוא עיקר האדם דזהו החכמה שבמוח שהוא נשמה שנתת בי טהורה כידוע דנפש רוח נשמה נהשמה היא במוח והיא מהשם יתברך כמו שכתוב ויפח באפיו וגו' מאן דנפח כו' חלק אלו"ק על כן היא טהורה. ועל זה אמרו (שיר השירים רבה ה' ב') הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל כמו שכתוב צור לבבי וחלקי וגו', כי מוחא ולבא תרין רעין כנזכר ועל ידי שהוא שוכן במוחו דזהו נקרא "חלקי" ממילא הוא גם בלבו, וכל הדמיונות הם לבושים חיצונים המקיפים המחשבה הפנימיות דעל כן המשילו בסנהדרין מ"ד א' החטאים לחילפי הסובבים האסא שהוא עיקר האדם הישראלי שבפנימיות לבו ומוחו, וכידוע דברי רמב"ם (סוף פרק ב' מהלכות גירושין) בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני, אלא שמכל מקום הלבושים דמחשבה פועלים לפי שעה קצת גם בפנימיות והיינו בלבושין שבפנימיות כי גם בפנימיות המחשבה יש מה שדא לבושא לדא וכמו שנתבאר. ועיקר שלימות האדם הוא במחשבה שיהיה מחשבתו שקוע תמיד יומם ולילה בעבודתו יתברך אהבתו ויראתו ותלמוד תורתו כל אחד לפי כחו והשגתו הרי זה נקרא אדם שלם כפי מדריגתו שהגיע למדריגת שלימותו כפי השגתו בשלימות, דיש נפשות קטנות מאוד שאין להם שום השגה בשלימות רק בנגלות ועובדות בפועל, והם אותם שממדריגות התחתונות שבעשיה ואין להם שום הרגשה מהשגת אלקות בלב, וגם הם יש להם אחיזה בחלק אלו"ק ממעל שבהם במחשבה תתאה שכינתא תתאה שהיא סוף המעשה השוכנת בכל הנפשות דישראל, וזה כאשר מחשבתו אדוקה יום ולילה בנגלות התורה ומצות המושג לכל אחד מישראל גם כן. והרי לבוש זה הוא מלביש גם כן מחשבה סתימאה שלמעלה מהכל כמו כל המחשבות שכולם רק לבושין אלא שזה חיצון יותר וזה פנימי יותר, אלא שזה צריך ליזהר יותר בהשתדלות בחיצוניות המחשבה וצריך יגיעה לטהר כפי האפשר שהרי כל דביקותו בקודש הוא גם כן רק בלבוש החיצוני דמחשבה, אבל מי שזוכה להשיג מחכמת האמת שהוא השגת אלקות שבמוחו המוליד הרגשה בלב והמשכה לכל כחות הגוף עד שחכמת אדם תאיר פניו, ממילא מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך שהם הבלי הדמיונות של תוהו שבחיצוניות המחשבה ואין צריך יגיעה כל כך בטהרתה: